חיפוש

הניצוץ

עודכן ב: אוק 4


יום שישי החמישי לספטמבר 2009  ניו יורק, שעת בוקר מוקדמת הטלפון מעיר אותי, זו הייתה עדי שעזבה את הבית שעה קודם לכן בדרכה לאוניברסיטה,  מה קורה? אני מתעוררת ושואלת אותה והיא מעט נרגשת מהצד השני אומרת לי, תעשי טובה תתקשרי לארץ לאחותי ותראי שהכל בסדר איתה…ממצב מאוזן אני מתרוממת נשענת על הכר ושואלת, למה מה קרה?! לא יודעת היא עונה לי, אני לבד כאן במסדרונות האוניברסיטה עוד אין אף אחד ושמעתי מישהי שקוראת לי "עדי", הסתובבתי, ולא ראיתי אף אחת, המשכתי ללכת במסדרון ושוב שמעתי "עדי" במבטא ישראלי… ורק אני כאן…משהו מוזר, מישהי קוראת לי ואני לא מזהה את הקול.  אז מה זה קשור אני מקשה…תבדקי רק שאחותי בסדר טוב?!   טוב, אני עונה, סוגרת ומחייגת לנועה לישראל, הלו נועה…כן לימור מה עניינים (מלא רעש של ילדים ברקע) שמעי נועה עדי רק רוצה לדעת שהכל בסדר איתך…קיבלה איזה תחושה…לא יודעת.  נועה: "תגידי  לעדי שתפסיק לבלבל ת'מוח…אהה לימור אני עם הילדים באוטו ..נדבר אח"כ, הכל בסדר" המשכתי לישון, (אנחנו עוד נחזור ליום הזה)

אלון הוא איש אשכולות, איש עסקים, גאון של רעיונות והמצאות, שקט ורגוע יותר מהשקט עצמו, הוא בשלהי הארבעים שלו, איש חברה ומסיבות, הרבה בחורות סביבו, אבל את ליבו איך אומרים, הוא שומר בכספת.

בסוף שנת 2001 הוא יושב על הבר בג'ירף ומצטרף אליו חבר שלו עם ידידה בשם יעלי, יעלי עורכת דין מבריקה לענייני משפחה בתחילת שנות השלושים, שחומת עור חלקה מאוד עם זיק של אש בעיניים כמו נערת פרא ברזילאית, תמיד עם השמלה הנכונה עם הבגד התואם, חיוך ענק שכמעט בולע אותך, היא נטולת עכבות בכל תחום ובכל רמה, היא פרועה והיא סקסית, אוהבת בני אדם, גברים, נשים, אוהבת טבע וים, טיולי ג'יפים, היא עושה מה שבראש שלה איך שבראש שלה טורפת את החיים, היא חכמה מאוד וקשובה ביותר, היא אוהבת לדבר להתחכך, לוקחת הרבה ללב, שום דבר לא עובר בשקט לידה, ואף אחד לא נותר אדיש סביבה, היא אוהבת עד הסוף, היא מתרגזת עד הסוף, פרפקציוניסטית עד הסוף.

וכבר באותו הערב משחרר וחושף אלון את המספרים הסודיים לכספת של ליבו.

הוא מתקשר ומחזר אחריה, הם מתאהבים והסיפור שלנו יוצא לדרך, שבילים של אהבה מרתקת סוערת, עליות מורדות כמה פרידות והרבה חזרות, המון טיולים לחלקם הצטרפה גם עדי (שלי) שהיא חברה קרובה של שניהם, בכל סופשבוע מסיבות, צימרים, טיסות, ג'יפים, ג'קוזי, התנסויות, הוא לא מפסיק לצלם, לצייר ולתעד אותה, היא אוהבת את השקט העוצמתי שלו, והוא משועשע מהמשב רוח שהיא מותירה בכל חלל.

יום אחד פורצת אש בדירה בה היא גרה, אלון מגיע ועוזר לה לסדר ולפנות את הבגדים שלה, בעל הבית תובע אותה בסכום של ארבעת אלפים ₪ על הנזק, ויעלי נעלבת מאוד מהיחס שלו אליה ולא מוכנה לשלם, הנושא עוד ימשך וייגרר כשבע שנים, כסף לא חסר לה ליעלי, אבל אצלה הצדק הוא מעל הכל והיא לא מוותרת.

עכשיו לשאלת המיליון דולר, האם לפנות את הבגדים שלה לבית של הוריה או לבית של אלון?

נו מה אתם חושבים(?)… הם עוברים לגור יחד ולאחר כמה זמן הם מתחתנים,

הם זוג מדליק והחברים אוהבים להגיע אליהם, הבית תמיד פתוח, מארח, ומאפשר לך להיות מה שבא לך ואיך שבא לך, זו יעלי וזה אלון. ממשיכים לנסוע לחופשות בחופים השונים של תאילנד וקפריסין, נוגסים בחיים בכל רגע והזדמנות.משתפים פעולה גם ברמה העסקית, זוג עם השראה הדדית הם מפתחים המצאות, ויעלי היא עו"ד עם תואר שני במנהל עסקים לוקחת עליה את הניהול העסקי של הרעיונות.

יעלי יולדת את בנם הבכור, מתאהבת ומתמסרת באופן טוטאלי לאימהות, היא מניקה, היא מרוככת, שום דבר לא מעניין אותה מעבר לכך שהיא מאושרת עם אלון ועם פרי אהבתם שהצטרף למסע, וכשהילד בן שנה ושמונה חודשים נולדת גם הבת שלהם, יעלי מאוד עייפה וישנה הרבה אבל מאוד מאושרת, היא תמיד רצתה לפחות שלושה ילדים, והחיים מחייכים אליה ואל אלון.

באותו הזמן בערך התגלה סרטן לאבא של יעלי, היא נכנסת לאינטרנט קוראת על פרטי המחלה של אביה ומרגע זה ניתן לומר שזו נקודת התפנית של חייה. יעלי יושבת וקוראת, בולעת כל פיסת מידע, היא לא מרפה מהנושא לרגע, ומתייסרת כאשר מבינה עד כמה מועטים אחוזי ההצלחה להחלמה ממחלתו, על הזמן הקצוב שנותר לחולה מסוגו לחיות, וגומלת החלטה בליבה שהיא תציל את אבא שלה, יעלי כועסת על הרופאים שלא עלו על הסרטן הנכון בזמן "והטעו" אותם ובכך הפסידו זמן יקר ולאבא שלה יש גרורות בכל הגוף. שאר בני המשפחה לא מודעים למצבו, רק יעלי.

במשך שנתיים הפך אביה לפרויקט חייה,  קראה עסקה ובדקה את כל סוגי הטיפולים הקיימים, התנהלה בין כל המומחים, התלבטה בין סוגי הטיפולים השונים, התשובות לא היו ברורות לאף אחד מהם, והיא כאבה את הנושא עד מאוד ולא השלימה עם המצב.

היא החליטה לעשות כל שביכולתה לשמח ולפנק את אביה, בכל סופשבוע ארזה יעלי את אלון והילדים עם הוריה ושאר משפחתה לטיולים בכל רחבי הארץ, טיילו ובילו, ארגנה גם טיול שורשים לארץ הולדתו של אביה. אלון והיא הקדישו את כל זמנם הפנוי לאביה של יעלי וכל אשר עמד אל מול לוח ליבה היא החלמתו, אלא שהמחלה המשיכה בשלה, מצבו התדרדר ואביה סבל מכאבי תופת בעקבות הסרטן והטיפולים הכימותרפיים, נחלש והלך לעולמו.

בשבועות הראשונים הסתובבה יעלי בבית ואמרה לאלון בכל הזדמנות "אני לא יכולה לעכל את זה", "אני לא יכולה לעכל את זה" הלכה ומלמלה,

המוות של אביה הכה בה בצורה מוחצת, היא הייתה עצובה כל הזמן, החשק לעשות דברים הלך ופחת, טעם החיים אבד, היא המשיכה לתפקד עם הילדים והם קיבלו ממנה כל מה שצריך, אבל היא חייכה פחות וישנה הרבה יותר,  הם טיילו יחד לברלין ולרומא אבל יעלי הייתה פחות בעניין, מיום ליום נעצב ליבה, וניצוץ חייה נשמט.  עדי ואני הגענו באוגוסט 2009 לביקור בארץ, וכשעדי חזרה מהמפגש עם יעלי היא סיפרה שמשהו כבוי בה והיא לא הייתה כתמול שלשום, על מה דיברתן שאלתי, ועדי אמרה, כלום היא בעיקר דיברה על המוות של אבא שלה, היא נורא עצובה.

אז הנה אני חוזרת, ליום שישי החמישי לספטמבר 2009 ניו יורק כבר שעת צהריים, עדי ואני מסתובבות בעיר, הנייד שלה מצלצל ומהצד השני אמא של עדי, מה קורה אמא?  והיא מספרת לתדהמתה ולתדהמתי, שיעלי קיבלה דום לב והיא מאושפזת כבר כמה שעות באיכילוב, היא ללא הכרה והמצב קשה.

מידע חלקי מתוך האנציקלופדיה "על רוח וחומר":

מתפקידו של לב, לספק זרימת דם, נוזל החיים לכל איבר ותא בגוף חומר. אמנם מתייחסים אתם (בני האדם) אל לב כאל משאבה, אשר מתפקידה לעמוד בקצב ולעשות מלאכתה נאמנה ברם, בלב מתרכזים החששות, מתרכזים הפחדים, מתרכזות החרדות, בלב מתרכז העצב, בלב מתרכז הצער, בלב מצויה הסליחה. חכמת הלב, אטימות הלב, לב של זהב, לב אבן, לב חומל, לב גדוש, לב גועש, ועוד. הלב הוא מרכז האנרגיה בגוף חומר.

ומשבן אדם חווה דיכאון, חווה הוא דיכאון אל לב. נחמץ הלב מלראות מעשי פשע, דרכי התעלמות ויחס משפיל ומחפיר, גועש הלב, משחווה הוא סערות והתרגשויות או כעס ריב ומדון. שוכחים בני האדם כי ליבם מאפשר להם להתקיים, לא רק קיום פיזי, משמע בן האדם אוכל, שותה, ישן, ערני, קופץ או שליו. לא רק בקיום של מקצבים קבועים, בשל סדר וארגון הקיימים בגוף חומר, אלא בקיום המטפיזי של נשמה בגוף חומר. את אמיתות הלב מביאה בין כנפיה הנשמה, את יכולות הלב מביאה בין כנפיה הנשמה, את יכולתכם לאהוב, להעניק, ולתת לעצמכם ולעולם, מביאה בין כנפיה הנשמה.

ומשחווה בן האדם דיכאון, חוסר חשק, אפאטיות, התעלמות, כאב וצער, הלב מפסיק אט אט למלא את ייעודו, מכיוון שאין הוא יכול לשאת את הנטל הרגשי, פעמים רבות מעמיסים בני האדם על ליבם, היבטים רגשיים כאלו ואחרים, דאגות, כעסים, חרדות ופחדים, עד יקרוס הלב בשל אי היכולת לתפקד במצבים שכאלה.

יעלי האהובה לא מצאה את הכוחות בתוכה להצית ולהניע שוב את ניצוץ החיים,ולמרות היותה בריאה בגופה, נפטרה קצת לפני יום הולדתה ה- 39 כשלושה ימים אחרי שנדם ליבה, וכשלושה חודשים לאחר מות אביה.

יום חמישי, יום לפני מותה היא מגיעה עם אלון לבית המשפט, לגבי אותו סכום שנגרר ותפח מאז אותה שריפה, מלפני כשבע שנים, מול אותו בעל בית מימי רווקותה, היא מנצחת במשפט מזוכה מכל אשמה ואותו בעל בית נושא בכל ההוצאות המשפטיות.

שבוע לפני מותה היא גומלת את בתה בת השנתיים מאכילה בבקבוק, ובנה בן החמש הולך לגן חובה.

בשנת 2011 עברו כשנתיים מאז שיעלי נפטרה, אלון מגדל לבדו באהבה ומסירות רבה את שני ילדיהם הקטנים, אנחנו עוד באות כמובן, יושבות על הבר במטבח, מחייכות, מספרות מה קורה, שואלות, ואחרי שהוא מרדים אותם, הוא פותח בקבוק יין ומשחרר כמה מילים, אני ניגשת למקרר להוציא משהו והתמונה של יעלי עם החיוך הענק שלה, ניבט אלינו כל הזמן, גם עכשיו.

ושוב הגיע קיץ, שנת 2016 פגשתי את אלון במקרה בבית קפה, הראה לי בנייד תמונות של הילדים/נוער שגדלו והם מחוייכים ודומים כ"כ  ליעלי ז"ל.  והחיים נמשכים כי את הניצוץ הנשמתי לא ניתן לכבות לעולם

64 צפיות
  • Facebook - White Circle

לימור תמיר

054-7640649

goodday1500@gmail.com