חיפוש

כלא רמלה


רמלה – לוד, שנות השבעים, עיר של עולים, עולים חדשים מכל העדות,  מעמד הפועלים, עובדי מפעלים ותעשייה, פועלי ניקיון, שקיות עמוסות של שוק, מכוניות שטסות לשום מקום עם ווליום ובאס כוחני של מוסיקה מזרחית הארד קור, החבר'ה בצ'כונה יושבים על הברזלים, "יש'ך סיגריה?!"  נוף עלוב, תמונת חיים נכשלת, מזרקים מפוזרים על הארץ בכניסה לבניינים המתקלפים, מציאות קשת יום, ניחוח התבוסה שולט ברחובות. כל חלום הוא ברמה של פנטזיה. אקוואריום שהעולם מחוץ לו מאיים וזר, חיים בכפר, פושעים ואוהבים בו, מתחתנים ומתים בו.

צריף רעוע, קרח קונים בבלוק, חשמל במסורה, זוג צעיר מקים בית. אמא עקרת בית נקי ומתוקתק, בעלת שליטה מוחלטת ברזי המטבוחה וכל בלוטות הטעם, אבא עובד מסור של התעשייה הצבאית, עם מד שאיפות שפסגתו טמונה בפנסיה המיוחלת ביום מן הימים, אוהבים חפלות ואוכל, מוסיקה וחברים, אבא- מוסיקאי מוכשר שזנח את אהבתו הגדולה למוסיקה, את הלהקה, ההופעות והקריירה לטובת בית, משפחה ומשכנתא לא הגשים את מאווי ליבו והחליפם ובלהיות הפועל הנאמן כל חייו, שנים הבטיח לעצמו שיחזור לנגן, שיקנה מפוחית ולא הספיק לו הזמן עד יום מותו.

פברואר 1974 לזוג נולדה תינוקת ורדרדה, איך נאמר, אשכנזייה. ילדה שאינה מרגישה שייכת לסינריו לתוכו היא נולדה, שנים היא חושבת אולי אני מאומצת, נפלה פה טעות,  ככל שגדלה מרגישה יותר ויותר זרה בנוף האנושי, בבית, בגן בבית ספר,  בצלילים בקולות,  חוסר תכלית, חוסר מעוף, ייאוש ושעמום הם מצרך קבוע, בית שדייריו מוותרים על התפתחותם מאז ומעולם, לא שואפים לכלום ומתוך כך לא מגשימים כלום, בית שהחיים בתוכו נמהלים בהזנחה רגשית כבדה, דואגים רק לעבוד כמו שצריך ולמלא את מטלות החיים, לא מחבקים או בכלל מדברים על רגשות, לא שואלים "איך את מרגישה"?. ילדות  שמלווה בתחושת בדידות תהומית .

בתוכה מתקיימת מחאה שקטה, כשמה כן היא: טל, נמצאת ונעלמת כמו טל ראשון של בוקר סגרירי, היא לא עלבה בהם מעולם ורק הבטיחה בתוכה כי ברגע שתוכל, תברח משם.

כבר בגיל 15 בלי שקל בכיס היא נוסעת בטרמפים לתל אביב, אף אחד לא דואג לה, סומכים עליה, כי היא בעצם לא ממש מעניינת אף אחד, כל אחד כל כך עסוק בכלום שלו, ואת  הילדה הזו לא רואים ולא סופרים, היא מוצאת שם בת דודה חיילת בודדה עם דירה, מעין רפסודה עבורה,  וממשיכה להגיע לביקורים בתל אביב לחברים החדשים, למסיבות של המגניבים, ונושמת לריאותיה אויר עם תקווה, שיש לאן, יש מציאות אחרת.                                               

בנסיעות, דרך חלון המכונית, היא חולמת בהקיץ על חיים יפים ונעימים יותר, היא רוצה רק שקט שיהיה לה לשבת לצייר לגזור וליצור, היא רוצה שמים כחולים וגינה, היא רוצה חיים יפים מול העיניים, חיים לא משעממים, ועוד דבר אחד קטן היא נורא רוצה, שמישהו כבר ישים לב שהיא קיימת. שמישהו יאהב אותה.

עולמה הפנימי כטלטלה בין מצוי לרצוי, כשהרצוי הוא העולם שבחוץ העולם האחר, עם הקריירות החלומות ההישגים, והיוקרה המיטשטשת בבת אחת כאשר היא חוזרת למצוי זהו משכנה ברמלה, מקורותיה שורשיה, אחיה והוריה, היא עוף מוזר עם חשיבה אחרת, מושגים אחרים, יש לה שאיפות גדולות, אבל מה לעשות עם הפער הזה שהולך וגדל בתוכה ?      היא ממשיכה את חייה ולא מפסיקה לרגע לחלום כבר על המקום הבא.

טל נישאה למאיר, מעצבת פנים המחזיקה במשרת פועלים בינונית, סה"כ מרגישה די בסדר כי יש כבר דירה, אוטו, עבודה וחו"ל אפילו. משהו בכל זאת מציק לה לטל מתחת לפני השטח, וחסר לה האקשן של החיים, לגדול ולצמוח, להעיז, ליפול ולנסוק ואילו המציאות נראית כאילו שוב הכול עומד במקום, אותה תחושה מילדותה של שיממון סביבתי מציף אותה, היא רוצה יותר. היא לא עוזבת את מאיר כי היא פוחדת ונשארת איתו, ועם התחושה הקבועה המלווה אותה: היא רוצה להתקדם הלאה, למקום הבא.                                                                                                                   

היא רוצה חופש, היא רוצה שקט, היא רוצה שיעזבו אותה בשקט, היא רוצה לבד, היא לא רוצה כלום, היא רוצה יותר מזה, היא מכוונת גבוה כל הזמן, אך שיתוף הפעולה מצידו מעולם לא הגיע, החיפוש הזה נראה בעיניו כשטויות שיעברו עד מחר, הוא לא הצליח להבין את הצורך הזה בשינויים ובהתקדמות תמידית.

לאחר מריבה סוערת מנתקת טל את הקשר עם הוריה, לאחר שנים שצברה כעסיה בבטן, התפוצצה הבועה ולא יכלה עוד לסבול את הזנחתם. בגיל עשרים ושמונה עומדת טל בדיזנגוף סנטר ממתינה למעלית, מול עיניה עוברות זוג נשים חבוקות, היא חוטפת חולשה וסחרחורת, נוחתת על הרצפה ממשיכה להסתכל על הזוג נשים שהולך ומתרחק אט אט מעיניה, היא עוברת התקף חרדה, ובאותו זמן בדיוק היא מתוודעת לראשונה לכמיהה שמתחוללת בתוכה, כזו שישבה שם כל החיים וחיכתה לרגע הנכון.

היום טל בת 37 ואנחנו יושבות בגינת  הירק של בביתן המשותף שלה ושל בת זוגתה בהוד השרון, היא מספרת לי על השתלשלות החיים מאז אותו יום בדיזנגוף סנטר, אני מקשיבה לה ורואה את הדיסוננס שהלך וגדל בתוכה במהלך השנים, הפערים בין תמונת המקור לבין חייה בשנים האחרונות, כחיזוק למחשבותיי היא אומרת לי שהיא עדין לא מאמינה שזה באמת קורה, ומחכה להתעורר מהחלום הזה, למה מגיע לי כל הטוב הזה היא שואלת, ומחכה לראות מתי זה ייגמר…

טל רצתה אקשן וקיבלה אקשן בכמויות, היא אומרת שבשש שנים האחרונות עברה תהפוכות ומטען רגשי בכמויות שבן אדם אחד עובר בחיים שלמים:היא הכירה את אהבת חייה: פרידי שתחיה, פרידי אישה צעירה שבעצם המילה אישה, קטנה מידי בכדי להסביר את התופעה הזו, היא מנוע טורבו של אלפי כוחות סוס, מאמנת עסקית ויזמית בכל ליבה ומהותה, טרם נולדה העכבה שתעמוד בדרכה.

עם בת זוג כמו פרידי טל מרגישה ויודעת שהשמים הם הגבול ויש עם מי להגשים את כל החלומות, טל עוזבת את עבודתה כשכירה ומתחילה את דרכה כעצמאית.

ההזדמנויות החלו דופקות בדלת והפעם פתחה טל ידיה וחיבקה בחום את כל האקשן שנקרא בדרכה: פרידי החלה בקריירה נדל"נית בחול, אליה הצטרפה טל לתכנון פרויקטים, על קו ישראל-קפריסין החלה העבודה על הריון, עם הפלה בדרך, לחצים, נסיעות, גידול ילדתה של טל, תביעה משפטית מול אבי הילדה, בניית בית, מחלת הסרטן בה לקה אחיה הצעיר של פרידי, לידתה של בתן המשותפת, חיים ומוות בבת אחת, מכלול תעצומות נפש ואקשן ללא גבולות.כחודשיים לאחר הולדת התינוקת הן עורכות מסיבת בריתה שאחריה טל מתמוטטת.                                                                            

היא החלה לסבול מכאבי תופת בצד השמאלי של פניה, חשבו שזה שיניים, ערימות רופאים ומומחים, בודקים אף אוזן וגרון, הכאבים ממשיכים להתפשט ולנדוד בכל שרירי גופה של טל, הכאב יורד לצאוור ולבית השחי, עוד רופאים ועוד מומחים, כל הבית בחרדה והיסטריה אחת גדולה ואיומה, הכאבים לא פוסקים לרגע, מתעתעים מחלק אחד של הגוף לחלק אחר, והסרטן הלוא ביקר כאן  לאחרונה..

עשרות בדיקות מכל הסוגים, מעבדות כאב, אם אר איי, עלו על איזושהי בעיה בשרירים, עדיין אין הגדרה, ואין טיפול, אחרי מסלול מפותל ומטורף חברה קרובה אומרת: "זה פיברומיאלגיה"! מה זה פיברומיאלגיה??? והיא רופאה ממוחית מסבירה שבפיברומיאלגיה יש שש עשרה נקודות מכאיבות מפוזרות בגוף, במידה ואת סובלת באחד עשרה אזורים, אז זו המחלה, טל שלנו סובלת בארבע עשר מוקדים שונים בגופה מכאבים = פיברומיאלגיה

מתוך האנציקלופדיה "על רוח וחומר: פיברומיאלגיה,

משהכאבים בפרקים נודדים ממקום למקום, הווה אומר כי מצוי בן האדם ב "תבוסה טוטאלית"  – אין הוא יודע את ימינו ואת שמאלו, אין הוא יודע מה עליו לעשות וכיצד, אין הוא מבין במה עליו לבחור ובאיזו דרך, מצוי הוא בשיתוק מוחלט, ובל שתק טוטאלי, אין הוא חווה תנועה ולו הקלה שבקלות. הווה אומר כי זה האדם נודד הוא במחשבותיו וברצונותיו ממקום למקום, בשל זאת אין הוא ממוקד בדרך אחת, וחווה פיזור נפש. הדרך היחידה הנותרת בפניו היא השכיבה, זו השינה אשר פוטרת כל תעוקה, כל בעיה. ברם בכך מוביל בן האדם את עצמו אלי חידלון. חדל הוא להשפיע חדל הוא ליצור, חדל הוא להעניק, חדל הוא לחשוב, חדל הוא להפיק את המיטב מהחיים. הווה אומר מצוי שלד, עליו מתבסס החומר (הגוף), ברם חומר זה נע ונד בין יכולות ורצונות לבין שיתוק ותבוסה. ומשתבוסה מתקיימת, מתקיים הפער בין המצוי לרצוי, והכאב נודד בין מפרקים על מנת לסמן את הצורך בהובלה של רצון ממוקד."

היום כשנתיים ומשהו לאחר התפרצות המחלה, ולאחר המוות של חיים ז"ל אחיה הקטן של פרידי, היא כבר לא סובלת מהכאבים הפיזיים, אך עדין קיימת עייפות כרונית, והיא מתאוששת לאיטה מכל המסע הארוך.

את תחושת התבוסה נושאת עדיין  בקרבה עוד משחר ילדותה,  טרם נוצרה הלימה בין התמונה הפנימית בתוכה לבין התמונה החיצונית של חייה, בדיוק כפי שחוותה בילדותה רק עכשיו מהכיוון ההפוך.

"כלא רמלה" הוא אישי ופרטי הוא נמצא גם בהוד השרון בוילה מטופחת עם גינת ירק,יחסי סוהר ואסיר מתרחשים בתוכנו ללא הרף, ההפרדה בין שתי הממלכות שמתקיימות בתוכנו, השכל והרגש, המחיר שאנחנו משלמים על שיפוט ביקורת ותפיסת העצמי שלנו,  מחיר הכאב הרגשי שבסופו של דבר מתבטא בגופינו.

בתהליך הרגשי עם המטפלת שלה היא בונה מעין פסיפס של כל הנקודות בהן עברה בחייה, יש חורים שחורים לדבריה, תקופות שנעלמו ונשכחו בתוך ראשה, היא משרטטת בעדינות כל שלב שעברה בחייה בכדי שתוכל לראות את הדרך והתהליך אותו היא חסרה, על מנת לאזן את התמונה הפנימית.

טל היא יוצרת ענקית ומוכשרת , גרפיקאית בחסד עליון, בכל רגע נתון בו היא מתחברת ליצירתיות שבה היא פורחת ומפריחה את סביבתה, היא אהובה בעוצמות גדולות על ידי סביבתה, אי אפשר לא לאהוב אותה,  יש לה חוש הומור מטורף, תסריטאית מבטן ומלידה, ואין לי ספק שעוד רווח גדול צפוי לכולנו מיצירותיה בין אם בכתיבה ציור פיסול או כל דבר שתיגע בו, אני אישית מחבקת אותה באופן קבוע.

60 צפיות
  • Facebook - White Circle

לימור תמיר

054-7640649

goodday1500@gmail.com