מרוב אהבה קוראת (עמוד פייסבוק) מירב הולנדר על לס ביט.

טוב, זה חתיכת ספר!! 

שהשאיר אותי ערה עד שסיימתי

וגם כשסיימתי הוא המשיך להדהד בראשי …

הראש שלי התמלא בשאלות, בניסיון להבין לעומק את המושגים הנפלאים, המוכרים לי מעט, מעט שניכנס וחודר מדויק.

אהבתי מאד את השילוב בספר הדוהר הזה, דוהר את הסיפור של לימור תמיר - דהירה מאד מעניינת, מצד אחד כמו רכבת הרים, מגיע להרבה מקומות, עולה ויורד, פוגש, משנה מסלול, חוזר מסלול, ושוב פוגש ושוב תפנית, והרכבת דוהרת, שועטת, ובמקביל, על אף המהירות והעומס הבלתי אפשרי תמיד נוכחת ונשמעת דהירה פנימית, בירור, חקירה משוועת למצוא בתוך השאון את לימור.

זה ספר נפלא, המושגים החדשים כמו: ״ חוזה נשמתי״, ״ אימהות פנימית״, הבראה- בריאה ״, ״תסכימי שלא כולם יאהבו אותך״ ועוד רבים ונפלאים ( מושגים בשפתה של: אילנה רוגל, מורת דרך, אישה שהיא סיפור נפלא בפני עצמו מרכז מגדלור), שהצליל והניסוח שלהם דיבר אלי עוד לפני שהבנתי, קיבלו מוחשיות, קרמו עור וגידים, בזכות הספר הזה. ועל כך אני מלאת תודה. 

הרגשתי איך האסימונים נופלים, והמושגים מתבהרים, והדרך עוד ארוכה ורבה.

לימור, איזו זכות לחיות את החיים מתוך המקום האותנטי הזה, ואיזה מסע עברת כדי להגיע אליו. אנשים יכולים לחיות חיים שלמים על פי תבניות קבועות מקובלות, ולפספס את עצמם. 

אני חושבת שרובנו רוצים, משתוקקים, מבקשים להגיע אל המקום האותנטי שלנו, לראות מעבר המסך, להביט אל מחוזות שבתוך תוכנו אנחנו יודעים שהם קיימים, גם אם במעורפל.

מאחלת לכולנו להגיע אל מחוז חפצנו, נשמתנו, להגיע אלינו על אף הסחות ואין ספור דרכי העקיפה.

תודה רבה לימור על ספר נפלא