חיפוש

שורש הענין

עודכן ב: אוק 4


הרבה אנשים סובלים מנשירת שיער, אני לא מתכוונת לנשירת שיער תקופתית עונתית חולפת, אלא על נשירת שיער מאסיבית שיוצרת קרחות פה ושם בקרקפת הראש, כזו שמדאיגה אותנו, לרובנו אין מושג על מה מדובר, מנסים לקשר את זה להריון ללידה, למזג האויר חילופי עונות, לסטרס, כן בעיקר לסטרס,  רוב האנשים חושבים שמקור המחלות הפיזיות נגרמות מסטרס, זה נכון שסטרס לא תורם הרבה לתהליך החזרה לאיזון אבל הסטרס הוא תוצאה הוא לא הגורם,  לכל בעיה פיזית ספציפית ישנו מקור רגשי לא מאוזן,

אנחנו בני האדם באנו מן הרוח אל החומר, הרוח היא עולמינו הרגשי, אנחנו מהות רגשית שמתפקדת בתוך תלבושת פיזית אנושית,  החומר הוא הגוף הפיזי שלנו, לכן הגוף הוא רק התגובה להתנהלות הרגשית שלנו, בדיוק כמו מפה הוא  מראה לנו ומהדהד על המקור הרגשי אליו אנחנו צריכים לגשת ולטפל בעצמינו משם.

לגבי נשירות שיער יש לי סיפור קטן ונהדר שליקטנו עדי ואני כשהגענו לניו יורק ב 2009, הגענו לשם למטרות לימודים של שנתיים.

עדי הגיעה חודשיים לפני כדי למצוא לנו דירה, היינו בהיסטריה שמא נצטרך לחיות שנתיים באיזה חור ניו יורקי עלוב עם נרקומן  ששוכב על מדרגות ביתנו ומציע לנו קראק,                      שלא נדע כמה תסריטים רצו לי בראש … עזבו.

אצה טסה עדי ניו יורקה כאשר בעיני רוחה התמונה שתלתה במטבח על ה-ויז'ן בורד                                       (לוח החזון) שלנו שנה קודם לכן, והתמונה על הלוח היא מעין דירת סטודיו ניו יורקית עם רצפת פרקט מגניבה, ברקע נוף של גורדי שחקים ואורות מבליחים, ממש חיים מתוך מגזין.

לעדי יש בת דודה ניו יורקית מוסיקאית ולה יש ידיד זמר מפורסם במסגרת ניו יורק והסביבה, אחת מהמעריצות הכי גדולות שלו היא מתווכת דירות מקסימה, יום אחרי שעדי נוחתת,                                       בת דודתה מרימה טלפון לאותו ידיד זמר שמרים טלפון לאותה מעריצה שלו מתווכת דירות מוכשרת ויום למחרת היא מוסרת לידי עדי מפתחות לדירת סטודיו אמנם בגודל של קופסת גפרורים אבל היא מתוקה והיא ממוקמת על השדרה החמישית צמוד לפארק, ממש כמו התמונה על מהלוח חזון שלנו, טוב נו… התעלפנו!! בקיצור אושר גדול.                                                               ובליבנו לא ידענו איך לגמול למתווכת המדהימה שדרכה הגשמנו את חלומנו.

מפה לשם הגעתי גם אני, ועדי אומרת לי "לימור אנחנו חייבות לשבת עם המתווכת, סיפרתי לה על הקואצ'ינג וגם על דרך החיים שלנו, והיא מתה לדבר איתך גם ולספר קצת על עצמה". בהחלט שתבוא נשב נארח אותה כמו ישראליות טובות, ונגמול לה ככל שנוכל על כך שאין לנו נרקומן על המדרגות והחלום הניו יורקי שלנו מתגשם ובענק.

הגיעה אישה כבת ארבעים גדולת מימדים, נאה, חייכנית עגלגלה, מתוקה להפליא ושמה הופ (תקווה), נכנסנו לשיחה ערנית שבה היא העלתה בעיה פיזית קשה שהיא חווה כבר כמה שנים וזה אובדן שיער בראשה, והיא לא יודעת אם זה הגיל, ההורמונים, היא כבר בלעה כל מיני כדורים, צמחים שיקויים כל סוגי הטיפולים בשיער ומה לא, השיער לא מפסיק לנשור והיא בדיכאון מזה שחבל על הזמן. אכן כשהסיתה מעט את שיערה הארוך ימינה ושמאלה ניתן היה להבחין בקרחות גדולות שנוצרו בראשה.

סיפרתי לה על הטרשת הנפוצה שהצטרפה לחיי, על כך שהמחלה גם 'נעצרה' לאחר כשנה, על השינוי בדפוסי החשיבה, ההתנהלות הרגשית, על  תזונה ברמה האנרגטית, וכמובן על מי שדרכה בכלל יצאתי לדרך חדשה אילנה רוגל, הנטרופטית ומורת הדרך שלי.                                                                           הבטחתי להופ שאתייעץ עם אילנה בנוגע לנשירה שלה ואמסור לה את המידע כשיהיה לי אותו.

הערב המשיך והפליג לסיפורים ומחוזות אחרים, הופ מספרת לנו שבגיל 15 עברה מקוסובו לארצות הברית עם כל משפחתה, שהיה בלגן גדול עם המוסלמים והם פשוט ברחו לארצות הברית. היא הגיעה לבית ספר תיכון אמריקאי ואכלה שם סרטים קשים של קליטה, משהו איום ונורא, תחילה בכלל לא דיברה אנגלית, וכשכבר העזה לדבר ירדו על המבטא הזר שלה, שם ילדותה המקורי 'שפראסה' הפך ללעג בפי כל התלמידים. בקיצור בת חמש עשרה וחצי ומתוך ייאוש היא לוקחת החלטה ומשנה את שמה מ'שפראסה' ל'הופ', עוברת בית ספר מגיעה כהופ וכשמה כן היא כולה תקווה שתיקלט סוף סוף במדינה החדשה, עובדת שנים בנחישות על האנגלית שלה וגם המבטא הזר נעלם

פותחת דף חדש בחייה בארץ ההזדמנויות הבלתי מוגבלות, ומאז היא אמריקאית לכל דבר וכמה היא שמחה שהבת שלה היום ג'ולי כבת 18 לא חווה שמץ ממה שהיא חוותה, וגם היא כבר שכחה למה ומה היה, העיקר שהכל עבר ומאחוריה והחיים באמריקה כבר 25 שנה, יש לה ולבעלה משרד תיווך מצליח, בקיצור החיים של הופ שלנו איך לומר –  סירופ מייפל.

אחרי שהכירה זוג ישראליות מן המניין, אחרי שסיפרה לנו על ילדותה הרחוקה, אנחנו מודות לה שוב ושוב על הדירה שלנו, והיא יוצאת אל הרחוב ומזמזמת בליבה את ההמנון האמריקאי בגאווה.

למחרת אני מרימה טלפון לארץ לאילנה רוגל ואומרת לה שמעי: בחורה אמריקאית מקסימה קוראים לה הופ, עברה את כל סוגי הטיפולים, והשיער שלה ממשיך ליפול, מה קורה אילנה?!

ואילנה אומרת לי "אני לא יכולה כך דרך הטלפון לאבחן בני אדם, כל מקרה לגופו, תשאלי אותה רק שאלה אחת: איפה היא השאירה את השורשים שלה?"

טאק טאק טאק האסימונים התחילו ליפול ולצלצל במוח, תודה אילנה, כמו תמיד הממת אותי, היא נפרדת ממני ומילותיה מהדהדות בראשי  "תזכרי לימור שהגוף הוא תמיד –  רק התגובה",

אני מצלצלת ל-הופ ומוסרת לה את הגילוי המרעיש, היא "מתעלפת" לי בצד השני של הקו ורואה ישר את התמונה, אחרי כמה ימים התקשרה וספרה שהחליטה לחזור לשמה המקורי, שם ילדותה האהוב עליה, והפעם החליפה  מ-'הופ' חזרה ל'שפראסה'  שינתה את דפי הלוגו במשרדה, את חתימת שמה במיילים ובעיקר שינתה  את שמה ברישיון הנהיגה.

כאשר הצליחה לראות בבירור מה יצר את התגובה בגוף, הבינה שעברו כבר 25 שנה והיא יכולה  לשחרר את המקום ההוא של נערה מתבגרת שחרדה לקליטתה בארץ חדשה, היא בת ארבעים ושום דבר יותר לא מאיים עליה, הקנטה ולעג סביבתי לא קשורים לחייה בשום רמה.

בעקבות המידע החדש לשתינו שוחחנו על הדרכים השונות להתחבר שוב לשורשיה מעבר לחזרה לשמה המקורי כמו לבשל מאכלים אהובים מבית הוריה, לשמוע מוסיקה שעליה גדלה עד שעברו לאמריקה, ליצור קשר עם איזו חברת ילדות מוקדמת, דודים ומשפחה נשכחת בקוסובו אולי אפילו ביום מן הימים לנסוע עם בעלה ובתה לטיול שורשים. בקיצור להתחבר למהות שנשכחה בתוכה ומייחלת לשוב לעצמה.

מעבר למודעות לסיבת הנשירה, השינוי התפישתי, העבודה הרגשית אותה התחילה לעשות,                                החלה להוסיף  לארוחות היומיות שלה גזרים, בצלים, בטטות, כל ירקות השורש, ובכך התזונה תומכת בתהליך ובחיזוק צמיחת השורשים בשיערה, בזכות  ה'דלק אנרגטי' המתאים                    (ירקות שורש).

שפראסה לא הייתה מתאמנת שלי, ציידתי אותה במידע הנ"ל והיא יצאה לדרכה, שוחחנו לאחר יותר מחצי שנה שוב בטלפון והיא שמחה כל כך לספר לי שהנשירה נעצרה.

כל עוד היא טיפלה אך ורק בסימפטומים  כלומר בנשירה עצמה עם כל התרופות בעולם ולא זיהתה וטיפלה במקור הבעיה הרגשית, אובדן השיער המשיך להתקיים, ברגע שהתחילה לטפל בשורש העניין, הצליחה לפתור את הבעיה ולחזור לאיזון.

הסיפור על שמשון ודלילה מצוין באנציקלופדיה "על רוח וחומר" ואני מצטטת את מוסר ההשכל:

"בכל נשירת שיער חריגה יש לבדוק היכן ולמי אנו מוסרים את כוחנו, את שורשינו, באיזה מקום אנו מחלישים את האור והחום הנשמתיים, מוותרים על שורשינו"

הסיפור הזה של שפראסה שמסרה את כוחה וויתרה על חלקים נרחבים ממהותה לכבוד החיים והקליטה שלה במקום אחר בעולם, זה סיפור שמלווה אותי כמעט בכל פעם שאני מעמידה סיר של מרק ירקות שורש, או כשמוציאה מהתנור תבנית של ירקות אנטי פסטי,

חושבת על שורשיי שלי, על שורש יחסיי ביני לביני, על כוחותיי, על האותנטיות שלי עם סביבתי משפחתי, עמי, מולדתי. מבינה עד כמה השורש שלנו הוא עצם הענין, מבינה שזהו בעצם העוגן הפנימי שלי בעולם הכבידה ושמו כדור הארץ, מתוכו אני יוצאת למסעות חדשים אך חשוב מכל, אליו אני תמיד חוזרת.

201 צפיות
  • Facebook - White Circle

לימור תמיר

054-7640649

goodday1500@gmail.com